הקדמה עברית והקדמה ערבית ל'ספר האגרון' לרב סעדיה גאון 63 בחירת הלשונות לדגמים החדשים לא הייתה מקרית : כל אחת משתי הלשונות שימשה למטרה אחרת של כתיבה . כפי שכבר טענתי במקומות אחרים, 3 בתקופה זו יוחד תפקיד לכל אחת מן הלשונות : הערבית שימשה בתפקיד 'רפרנציאלי' 4 של העברת מסר בהיר ומובן, בעוד שהעברית יוחדה לכתיבה מליצית וחגיגית ( במידה לא מבוטלת — על חשבון המסר הבהיר והחד - משמעי ) — במילים אחרות : למטרה ספרותית - אסתטית . הכתיבה בעברית נועדה להפגין שליטה בלשון וליצור טקסט שיעורר השתאות לנוכח יופיו והדרו . במובן זה נועד לעברית תפקיד דומה ( גם אם לגמרי לא זהה ) לזה של הערבית הקלסית הטהורה, שהייתה אמורה לבטא איכות אסתטית מובהקת . השוני בתפקודן של שתי השפות מרתק במיוחד כשמדובר בחיבורים הכתובים בשתי גירסאות, כל אחת בשפה שונה . השוואה בין שתי מהדורות שכאלה מסייעת לעמוד על חלוקת התפקידים בין שתי הלשונות . 5 במאמר זה אבקש לצעוד צעד אחד נוסף . אני טוענת כי בחירת שפת הכתיבה חרגה הרבה מעבר להחלטה פשוטה וניטרלית המתקבלת מטעמי נוחות גרידא, ואף מעבר להחלטה המתקבלת במישור הלשוני לבדו . כיוון שכל לשון משמר...
אל הספר