50 שער ראשון : מגעים בין - תרבותיים הייתה כמעין חצי תנועה, ועל כל פנים הוא נהגה בצורה הקרובה יותר לתנועה מאשר לשווא נח . 11 לפי הסבר זה, להבחנת האורך הערבית נמצאה מקבילה בהבחנת אורך עברית . אופיינית לתיאור הזה ולהסברים לו היא העמדת כל עניין המשקל על היחידות הלשוניות — ולא המשקליות — של הטקסט ; במילים אחרות, הם מזהים זיהוי מוחלט בין היחידות הלשוניות ליחידות המשקליות . הסברים אלה אינם מספקים משתי סיבות : 1 . דומה שאין זה כה ברור וחד - משמעי שלא הייתה בתקופה זו כל הבחנה בין התנועות והן נתפסו כולן כשוות בערכן ( כשההבחנה היחידה היא בין תנועות לבין שוואים ) . מתשובות תלמידי בן סרוק לפחות עולה, שהם הבחינו בין שני סוגים של a ( פתח גדול וקמץ גדול ) , של e ( פתח קטן וקמץ קטן ) , ושל o ( חולם וחטף קמץ ) . 12 אם אכן הייתה הבחנה כזאת ( גם אם איננה של אורך ) , ניתן להניח שלפני דונש הייתה פתוחה גם אפשרות אחרת למימוש היתד הערבית ; מדוע העדיף אפוא לממש את ה'יתד' הערבית דווקא כ'שווא נע או חטף ותנועה' ? תפיסה זו כנקודת מוצא להסברו, מדוע נקבע השווא הנע כ'תנועה הקצרה' של היתד העברי . לדבריו, כיוון שעל פי ת...
אל הספר