190 לב ללב ראי בסיום הסיפור ביקש אלכסנדר מוקדון להיכנס לגן עדן, אך שערו היה סגור בפניו משום שרק צדיקים יכולים להיכנס בו . הוא התקשה להשלים עם כך וביקש לקבל לפחות משהו מגן עדן . נתנו לו גולגולת עינו של אדם ואמרו לו שהיא אינה שבעה . כששאל על מה מתבססת קביעה זו אמרו לו להניחה על המאזניים . הגולגולת הייתה כבדה מכל הזהב והכסף ששם תמורתה . רק כאשר כוסתה בעפר, כדי שלא תראה, התאזן משקלה . הפסוק המובא בסיום מתמצת את המסקנה העולה מן הסיפור : 'שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה' ( משלי כז, כ ) , כלומר נוצרת הקבלה בפסוק בין המוות חסר הגבולות לבין שאיפותיו של האדם . בפתגם שנמסר מפי המידענים, על שני נוסחיו, 'אדמת הקבר' מטונימית למוות, ל'שאול ואבדון' המופיעים בפסוק, והמטפורה, עיני האדם לא תשבענה , המופיעה בפסוק, מצויה גם בפתגם, אם כי היא מוצגת בו על דרך החיוב — 'אדמת קבר תשביע' . 11 הפתגם מבהיר בכך שהקְבלה זו בין המוות לבין עיניו של האדם — רצונותיו ותשוקותיו — סופה להסתיים . הפתגם גם מפרט מיהו האדם שעיניו לא תשבענה — הנמען, או 'הרעֵב', אשר לפי ההקשר הרחב של המקור הוא האדם הלוקה בחוסר הבנת מגב...
אל הספר