[על לימוד השפה הסורית]

198 מבה ו גר יפה תאר כתוב לשון ארמי, והנכון כגרסת הערוך, ובסוף גמרא דמסכת סוטה [ מ"ט ע"ב ] : אמר רבי, בארץ ישראל לשון סורסי למה ? או לשון הקדש, או לשון יונית, ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה ? או לשון הקדש או לשון פרסי ע"כ, ופירש רש"י לשון סורסי קרוב הוא ללשון ארמי, ואומר אני שזה לשון גמרא ירושלמית, ואומות העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א עכ"ל, ובמסכת בבא קמא ( דף פ"ג . ) כתבו התוספות נראה דלשון סורסי הוא לשון ארמי וכו' והא דנקט הכא בארץ ישראל לשון סורסי ובבבל נקט לשון ארמי [ כלומר שנראה כאלו שתי לשונות הן ] אומר רבנו תם לפי שמעט משתנה, כעין לשון לע"ז שמדברים אותו בלשון צח במדינה אחת יותר מבאחרת, כי אנקלוס הגר תרגם עד הגל הזה סהיד דגורא הדין, ולבן קרא לו יגר שהדותא ; ונראה לי לשון שדבר לבן הוא לשון סורסי, ועל שם סוריא נקרא סורסי, דסוריא היא ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד, ועל שם שקרובה לארץ ישראל אין לשון ארמי שלה צח כל כך עכ"ל . ודברי התוספות האלה צדקו יחדיו כי מה שאומר מקבץ התוספות שהלשון שדבר לבן הוא לשון סורסי, ועל שם סוריא נקרא סורסי אמת הוא כי סורי וארמי שם אחד הוא, כמו שסוריא וארם ...  אל הספר