חלק השני [החומשים וחילופי הנוסחאות שבהם משתמש שד"ל]

57 ן ומ הק ל ח ה' י"א ) שענינם עם ועדה ; והסופרים חשבו החלוף הזה טעות המעתיק, והחזירו מלת ביתי, והשחיתו כוונת המתרגם החכם . וכן 'ואיננו כי לקח אותו אלהים' ( בראשית ה' כ"ד ) אנקלוס ראה כי לא על חנם שנה הכתוב ממנהגו במיתת חנוך הצדיק שלא הזכיר בו מיתה, והזכיר בו לקיחה, ותרגם כפי קבלת רבותינו ואיתוהי ארי לא אמית יתיה ה', וכשבאו המעתיקים וראו כי ואיתוהי הוא הפך לשון העברי שכתוב בו 'ואיננו', הגיהו התרגום וכתבו וליתוהי, ושבשו הענין, כי וליתוהי ארי לא אמית יתיה הוא מאמר הסותר את עצמו . ולא די לנו הצער הזה, אלא שכשראו המדפיסים בפירוש הרב החזקוני שכתב על הפסוק הזה וז"ל : ואיננו תרגם אנקלוס ואיתוהי ארי לא אמית יתיה ה', פירוש והנה הוא עומד וקיים, שהרי לא המית אותו הקב"ה ועתיד לבא עם אליהו בעת הגאולה ( כן הוא לשונו בדפוס קרימונה שנת חוש"ה ) , שלחו ידם בדפוס ויניציאה שנת שכ"ה והגיהו תרגם אנקלוס וליתוהי, והשחיתו כוונת המפרש ז"ל . ורבות כאלה יכול הייתי להביא, אפס כי לקצר אני צריך . ואבואה להודעת הנוסחאות אשר היו לפני, ואשר מהן הוצאתי כל מה שאני עתיד להביא בחלק הזה השני מחלופי הנסחאות בתרגום אנקלוס ; ו...  אל הספר