חלק ראשון [ל"ב נתיבות בהבנת תרגום אונקלוס]

29 ן ו מ רמ ק ב ח הנתיב הראשון שנויי הלשון מפני התחלף אופני הדבור בין לשון עברית ללשון ארמית, כגון 'יהי מאורות' ( בראשית א' י"ד ) יהון נהורין, העברי אומר יהי בלשון יחיד אע"פ שהשם שאחריו לשון רבים, וכן לא יעשה בלשון ארמית, והוכרח המתרגם לומר יהון . וכן 'כי שמעת לקול אשתך' ( שם ג' י"ז ) ארי קבילת, העברי משמש בשרש שמ"ע בענין קבלת דברי אחרים, ואין כן דרך לשון ארמית . וכן 'שבעה שבעה איש ואשתו' ( שם ז' ב' ) דכר ונוקבא, הארמי לא ישמש בלשון איש ואשתו במיני בעלי חיים, בלתי באדם לבדו . וכן 'ויקח אברם את שרי אשתו' ודבר, כי העברי ישמש בלשון לקיחה בדרך השאלה גם באדם, אע"פ שאין לקיחתו אלא בדברים, והארמי ישמש בענין זה בשרש דב"ר . וכן 'וינגע ה' את פרעה נגעים' ( שם י"ב י"ז ) ואייתי ה' על פרעה מכתשין, כי הארמי לא יבנה פעל מן השם הזה כאשר יעשה העברי . וכן 'קונה שמים וארץ' ( שם י"ד י"ט ) דקניניה שמיא וארעא, כי העברי יאמר 'קונה' על כל מי שהדבר תחת רשותו לעשות בו כחפצו, גם על מי שלא קנהו מיד אחרים, ואין כן בלשון ארמית . וכן 'התהלך לפני והיה תמים' ( שם י"ז א' ) פלח קדמי, כי אין מליצת העברי נוהגת בלשון ארמית,...  אל הספר
יונתן בשיא