הקדמה

18 מבה ו גר ישראל, וזו סבה נוספת על אחרת, אשר היא כי כל העולים הראשונים היו מדברים בלשון ההיא, 'ואינם מכירים לדבר יהודית' ( נחמיה י"ג כ"ד ) . והנה כל ימי הבית נמשך החוק והמנהג לתרגם התורה באזני העם בלשון ארמית, הקורא קורא בספר, והמתרגם עומד על ידו ומתרגם על פה, אך לא היה התרגום כתוב על ספר, כי כמשפט תורה שבעל פה משפט’ו, כי גם הוא כמוה ביאור התורה, ולא ניתן להיכתב . כי אמנם ראוי לדעת כי חכמי בית שני, זיכרונם לברכה, כל מאמצי כחם התאמצו, ובכל חכמתם התחכמו, להסיר מכשול הפירוד והמחלוקת מקרב עדת ה', ועל כן לא מסרו ההלכות והמשפטים בכתב, כי אם על פה, לבל יוכל איש להתחכם מעצמו בקריאת הספרים, ומתוך כך יצא לפנות לו דרך לעצמו, ולעשות לו תורה חדשה ככל אשר יעלה על רוחו, וכאשר יקרה בדורות האלה בכל החכמות ובכל הלמודים, כי אחרי היות הלמודים כולם ערוכים כשולחן ביד כל אדם, כל החפץ ימלא את ידו, והתברך בלבבו לאמר חכם חכמים אני, ותקל החכמה בעיני העם, ואין אדם אשר יוכל לאמר לחברו אני גדול ממך, החולה בא במשפט את הרופא, ובעל הדין מְחַכֵּם את מליצו, ופני החכמות משתנים יום יום, אין מראיהן עומד בעיניו, ירהבו הנער...  אל הספר
יונתן בשיא