"תרבות הפליטוּת" — לתחזק געגוע 205 ועד המתיישבים ייצג בראשית פעילותו פליטוּת מזן שונה . הוועד התנער מדמותו הקלסית של הפליט חסר הישע, היושב ובוכה על הריסות ביתו והתלוי לחלוטין בגופי סיוע חיצוניים . הוא ייצג פליט בעל מודעות עצמית גבוהה, אקטיביסט ונמרץ, הרואה בעצמו כוח מניע שיחלץ את חבריו מייאושם ושיחדיר בהם תעצומות נפש . עד מהרה הקימו אנשי הוועד מערכת שיקום משוכללת ובלתי תלויה . המערכת שהקימו השכילה לנצל את המשאבים האנושיים והארגוניים שעמדו לרשותם בתקופת המאבק ושהתגבשו עוד קודם לכן, במהלך חייהם בצל טרור מתמשך ובצל חוסר ודאות פוליטית . הפעלתנות, החיוניות והנמרצות של אנשי הוועד הצליחו לכסות על אוזלת ידה של הממשלה וסתמו כמה מהחורים שהותירה אחריה מערכת השיקום המדינתית . במהלך שלוש השנים הראשונות לפעילותו עבר הוועד טלטלות ושינויים בהרכבו ובהגדרת תפקידיו ויעדיו . הוועד הצליח להפוך לנציגם הרשמי והבלעדי של אנשי גוש קטיף במישור הפוליטי ( מול מִנהלת סל"ע, כנסת ישראל ומשרדי הממשלה ) ובמישור הציבורי-תקשורתי למרות הקשיים הרבים שעמדו בדרכו : אי קבלת תמיכה גורפת מצד כלל אנשי גוש קטיף ; טענות בדבר מיתוג...
אל הספר