האזור האפור 157 שלו הייתה שזורה במקרים שרירותיים, גחמניים, שחותם אכזריותו המשוכללת מוטבעת בהם . הוא נשפט ב- ,1947 נידון למוות ונתלה בקרקוב, ובצדק ; אבל גם הוא לא היה עשוי מקשה אחת . הדעת נותנת שלוּ חי בסביבה ובתקופה אחרת היה מתנהג ככל האדם ( לוי, ,2011 עמ׳ 43 ) . מוספלד, מבחינת לוי, אשם ויש לשפוט אותו . ואולם, ברגע זה של היסוס, מוספלד הכניס את עצמו לאזור האפור . על הרקע הזה נחזור לסיפורו של רוּמְקוֹבְסקי . יותר מכל דבר אחר, יותר מאשר היה טוב או רע, רוּמְקוֹבְסקי "אהב את השררה" . לפי לוי, רוּמְקוֹבְסקי "הזדהה בלא יודעין עם דגם איש ההשגחה העליונה, עם ׳הגיבור ההכרחי׳ ששלט אז באירופה" ( לוי, ,1988 עמ׳ 64 - 65 ) , ואף על פי כן, גם אם חשב אחרת, רוּמְקוֹבְסקי לא היה אלא בובה ; הגרמנים "ניתבו אותו . . . שיחקו בו כחפצם . " לרוּמְקוֹבְסקי היה כוח, אבל כוחו לא הציל אותו . בסופו של דבר לא הבין שאינו אדון אלא עבד הרואה בעצמו אדון : "למרות לעגם הלא פוסק של הגרמנים וזלזולם, כנראה שרוּמְקוֹבְסקי הצטייר בעיני עצמו לא כעבד אלא כשליט" ( לוי, ,2011 עמ׳ 47 - 48 ) . האם ניתן לשפוט את רוּמְקוֹבְסקי ? מקשה לו...
אל הספר