זונדרקומנדו

154 המפה והטריטוריה בעוד אנו קוראים עדות זו, ראוי להזכיר שלוי סבור כי יש להתייחס לעדותם של מי שהיו בזונדרקומנדו בזהירות הנדרשת : אנשים שידעו השפלה עד למצב כה קיצוני, אין לצפות מהם שיעידו במובן המשפטי של המונח ; עדותם היא דבר מה שבין קובלנה, גידוף, כפרה וניסיון של הצטדקות, ניסיון לשוב ולטהר את עצמם . מוטב אפוא לצפות לדברי פורקן משחררים ולא דווקא לאמת, שפניה פני מדוזה ( לוי, ,2011 עמ׳ 40 ) . גם אם האזור האפור נותר מחוץ לתחום השיפוט, אין בכך כדי לאפשר למי ששיתף פעולה, גם אם בעל כורחו, שלא לחוש אשמה . זאת ועוד, העובדה שלא ניתן לשפוט — לא מוסרית ולא משפטית — את אנשי הפלוגות המיוחדות אינה עושה אותם זכאים או אשמים . בין כך ובין כך, הם נותרים ספוגי תחושת אשם . ריכרד גלזר, ניצול טרבלינקה שתפקידו היה למיין את חפצי הנרצחים בתאי הגזים והתאבד בשנת ,1997 מספר : המשלוחים הגיעו ממחנה איסוף בסלוניקי . אספו שם את יהודי בולגריה, מקדוניה . היו אלו אנשים עשירים וקרונות הנוסעים שלהם שפעו כל טוב . ואז מילאה את כולנו, אותי ואת חברי, תחושה נוראה, תחושת חוסר אונים מוחלט, רגש בושה . כי התנפלו על המזון שלהם . . ....  אל הספר