הפוגה מוזרה בין הקאפו לזונדרקומנדו

152 המפה והטריטוריה לדעת, אם במעמקי נפשי מקנן לו רוצח, אבל יודע אני שהייתי קורבן על לא עוול בכפי ולא הייתי פושע ; אני יודע שהיו רוצחים, לא רק בגרמניה, והם נמצאים עדיין, בגמלאות או בשירות, ואני יודע שלבלבל ביניהם ובין קרבנותיהם זו מחלה מוסרית, הרגל אסתיטיסטי מגונה, או אות מבשר רע של שותפות לדבר עברה ; ומעל לכול, זהו שירות רב-ערך המוגש ( מרצון או שלא מרצון ) למכחישי האמת ( לוי, ,2011 עמ׳ 36 - 37 ) . אני סבור שזהו אחד מרגעי השיא בספר ( שכאמור נכתב בסמוך להתאבדותו ) , ואולי אחד המפתחות להבנת מצבו הנפשי של לוי . כל מי שמכיר ולוּ במקצת את עברו של לוי, אינו יכול לחשוד שלוי היה פונקציונר במחנה . לפיכך לא ברור מדוע באחד הפרקים הקשים שלוי כתב על אודות מחנות הריכוז וההשמדה, הוא כותב פסקה תוקפנית, שלא רק מזהירה אותנו שלא לטשטש את הגבול בין הקורבנות לבין הנוגשים ( זה מובן יחסית ) , אלא מתייחס לעצמו, ומזהיר אותנו, שלא נשכח שבסופו של דבר הוא נמצא בצד של הקורבנות ( ושוב, השאלה אם יש מישהו שמפקפק בכך ) — "אינני יודע ואין לי עניין רב לדעת, אם במעמקי נפשי מקנן לו רוצח, אבל יודע אני שהייתי קורבן על לא עוו...  אל הספר