בניסיון לנתק את התאבדותו של לוי מאושוויץ

התאבדותו של לוי כשערורייה 115 אינטלקטואלי ומוסרי . אכן נראה היה כי התגבר על מסע הייסורים שלו, וכי הוא הדגים הן בהתנהגותו האישית והן בכתביו כי בזכותם של ערכי תרבות של אינטליגנציה ואנושיות אפשר לשרוד את המתקפה הנאצית נגדם . דימוי זה של לוי כניצול בעל כושר עמידה נפגע קשות כשנודע דבר מותו ( עמ׳ 137 ) . אפשרות אחרת להסביר את התאבדותו של לוי היא להסכים לכך שהתיאוריה הקושרת בין תהליכי עיבוד לתהליכי החלמה עומדת איתנה, אלא שאנחנו לא קראנו את לוי נכון, ומראש כתיבתו לא נבעה מתהליכי עיבוד אלא נכתבה, באופן דומה יותר לק . צטניק, מתוך אובססיה מסוימת . אי לכך התאבדותו הייתה "בלתי נמנעת" . לאנג ( 2015 ) מתאר כמה גורמים שונים שבמשולב יכלו להוביל את לוי להתאבדותו : עול מחלתן של אמו ושל חמותו שדרש טיפול מסור ומתיש, אשר מנע מלוי להתנהל בחופשיות — דווקא כאשר הגיע לשיא הכרתו כסופר . מצוקה גופנית שסבל ממנה : כיבים ברגליו ( שרידים של אושוויץ ) , שלבקת חוגרת, ניתוח לפתיחת חסימה בשלפוחית השתן . נוסף על אלו החל לוי לפתח חרדה שמא זיכרונו נחלש, ועם כל אלה גם דיכאון חריף, שהפך עמיד בפני תרופות — ובהקשר זה מצטט לאנג ...  אל הספר