אזהרת מסע

112 המפה והטריטוריה חושפים שני וקטורים סמויים בכל מה שקשור לחקר קורבנות השואה : בעוד שברמה העקרונית אושוויץ מובילה בהכרח להרס עצמי, הרי שבכל מה שקשור ללוי עצמו, נוכח התאבדותו, יש לקרוא אותו מחדש ולאתר את המקומות שבהם אותו הרס עצמי בא לידי ביטוי בכתיבתו . קשה לראות איך משפט מהסוג הזה היה נכתב אילולא התאבדותו של לוי — שהשפיעה, ובאופן דרמטי, על חקר השואה, וזאת, כאמור, בשל מיתוגו כ"עד המיתי" של אושוויץ . למעשה, בגלל האופן שבו אנו מתייחסים ללוי, השינוי בפרטי ( התאבדותו ) מוביל לשינוי תפיסה כללי : הרס עצמי הוא כמעט מן ההכרח, לוי הוא ההוכחה . אכן, גם אם ננסה להתחמק מכך או להכחיש זאת, הרי שהתאבדותו של לוי — ואם לדייק, אופי הקשר ( אם בכלל ) שבין אושוויץ להתאבדות — היא לפחות 1 בעיקר במחקרים במובנים מסוימים נקודת המוצא לניתוח חייו ואופי כתיבתו, שמקבלים כמובן מאליו שיש קשר אינהרנטי בין אופי וסגנון הכתיבה לבין האפשרות "להחלים" מאושוויץ ( כאילו שאושוויץ היא מחלה ) . מה שמסתתר מאחורי אותה חרדה מחד וזעם מאידך, שהתאבדותו של לוי עוררה, היא הנחת המוצא שכתיבתו של לוי מייצגת תהליך של עיבוד הטראומה, ומכאן ל...  אל הספר