קולו האילם של המוזלמן 91 תיאורו מדויק אך כזה שנותר תמיד מבחוץ — הרי שק . צטניק, הגם שאינו מצליח לתאר את המוזלמן מבפנים, עוזר לנו דווקא בהתנפצותו החוזרת ונשנית, בכישלונו הצפוי כל כך, להבין לפחות משהו — שמץ ממה שהיה שם-ואז . הניסיון שלו, האומלל לעתים, להגיע הכי קרוב שאפשר לקו הגבול, מייצר את הטריטוריה של הנפש המרוסקת במחנה הריכוז . המפה לבדה לא מספקת לנו את הקרבה הנדרשת, הטריטוריה בולעת אותנו ולא מאפשרת לנו להתמצא . השילוב בין לוי לק . צטניק מאפשר לנו להבין טוב יותר, גם אם לא באופן מושלם, את המוזלמן .
אל הספר