אופיו של הזיכרון הטראומטי

64 המפה והטריטוריה של דליפת הזיכרונות והחלפתם בתיאור מבושל וחצי אוטומטי, ובניסוחו של לוי, אין הסיפור אלא "צורה מגובשת ומקושטת, שהובאה לידי שלמות, המתמקמת במקומו של הזיכרון הגולמי וגדלה על חשבונו" ( עמ׳ 17 ) . נראה שלוי מודאג מהעדפת האמת החלקית על הזיכרון הראשוני . אחת הסיבות לכך שהניצול יעדיף לבסס את סיפורו על בסיס אמיתות חלקיות ונוחות יותר, היא שעל האדם להיות מסוגל לחיות עם העבר שלו . מטרת הסיפור איננה לתאר את מה שהיה שם באמת, אלא לאפשר לקורבן לחיות את חייו . אכן, לא פעם מה שמאפיין ניצולים של טראומת קיצון היא העובדה כי "הזוכר רוצה להיעשות חסר זיכרון" ( עמ׳ 22 ) . בעוד הפוגע רוצה להכחיש את מה שעשה ( או את מה שידע שנעשה ) , הרי שהנפגע מעוניין "לדלג על פני המקרים היותר מכאיבים . " כפועל יוצא, אירועים אלו "נוטים במשך הזמן להתערפל ולאבד את קווי המתאר שלהם" ( עמ׳ 24 ) . למרות ההסתייגויות הללו, לוי מאמין שאמנם חלק מזיכרונותיו "דהו קמעה בעקבות הזמן, אבל הם מתאימים לרקע 1 ואינם צורמים, ונדמה לי שלא ניזוקו בדליפה האטית שתיארתי" ( עמ׳ 26 ) . נראה שנוכח הניסיון של המשטר הטוטליטרי להשתלט גם על זיכ...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ