18 הקדמה בכפייה בשירות הנאצים, ואם הוא באמת ראה אותה . סיפור זה הופך בעייתי במיוחד נוכח העובדות הרבות שנאספו בנושא, ומראות באופן משכנע למדי שהסבירות לכך אפסית . הבעיה היא שק . צטניק עצמו מתעקש בהזדמנויות שונות, גם חמישים שנה אחרי השחרור מאושוויץ, שהוא אינו עוסק בספרות אלא בעובדות . בפרק זה אטען כי ק . צטניק עצמו אינו יודע מה מקור הסיוט, ואין הוא יכול להבחין ולהבדיל בצורה חד-משמעית בין מציאות מסויטת לבין סיוטים . כפועל יוצא יכול ק . צטניק לחוות את הסיוט כדבר שהיה באמת, למעשה בפרק זה אראה שבמצב שבו ק . צטניק נמצא אין הוא יכול שלא לחוות את הסיוט כמציאות . הפרק השלישי עוסק בעדותו של ק . צטניק במשפט אייכמן . דינור, ״ מי שיצא 4 עשה את כל שביכולתו כדי להופיע במשפט תחת שמו הספרותי מן האש ״ , ק . צטניק, אולם רק דקות מספר לפני שעלה להעיד בישר לו גדעון האוזנר, היועץ המשפטי והקטגור במשפט אייכמן, שהשופטים מסרבים לאפשר לו להופיע בשם העט שלו, ובמקום זאת עליו להופיע בשמו יחיאל דינור . בזמן עדותו, כאשר אייכמן מביט בו, מבין ק . צטניק את מה שעד לאותו רגע הכחיש : זה הוא עצמו שעבר את החוויה, הסיפורים שכתב ...
אל הספר