200 | מסות ונאומים מאת אודרי לורד למה אני שופטת אותה באור ביקורתי יותר מאשר כל אדם אחר, וזועמת כשאינה עומדת בציפיות ? ואם מאחורי מושא המתקפה שלי עשויה להתחבא אני-עצמי, דחויה, מה יוכל אז להפיג שרפה שניזונה מעוצמות רגש הדדיות כאלה ? כשהתחלתי לכתוב על עוצמת הכעסים בין נשים שחורות, גיליתי שנגעתי רק בקצה קצהו של קרחון בעל שלושה קצוות משוננים, שתשתית היסוד העמוקה ביותר שלו היא שנאה, אותה משאלת מוות חברתית שמכוונת אלינו מהרגע שנולדנו שחורות ונקבות באמריקה . מאותו רגע והלאה אנחנו מבוססות עד צוואר בשנאה — לצבע שלנו, למין שלנו, לחוצפה שלנו להעז ולהניח שיש לנו זכות כלשהי לחיות . כילדות ספגנו את השנאה הזאת, העברנו אותה בתוכנו, ולרוב, אנחנו עדיין חיות את חיינו בלי להכיר במשמעות האמיתית של השנאה הזאת ובאופן שבו היא פועלת . הדי השנאה חוזרים בצורה של אכזריות וכעס בהתנהלות שלנו זו עם זו . כי כל אחת מאתנו עוטה על עצמה את הפנים שהשנאה הזאת מחפשת, וכל אחת מאתנו למדה להרגיש בנוח עם אכזריות, שכן שרדנו כל כך הרבה אכזריות במהלך חיינו . לפני שאוכל לכתוב על הכעס של נשים שחורות, עליי לכתוב על הפעפוע הארסי של השנ...
אל הספר