472 משה שמש בזירה הערבית, גם אם מצרים טענה כי 'כל צעד הוא שקול ואינו פוגע במטרות הבסיסיות' ומבוסס על 'תכנון ותבונה' . חופש תמרון במסגרת הסולידריות הערבית : סאדאת תיאר את הסולידריות הערבית כ'אחד מהישגיה הגדולים של מלחמת אוקטובר' . הוא העלה על נס את 'אחוות הנשק [ . . . ] והדם' עם סוריה וניסה להרגיע את החששות בעולם הערבי בהבטחה כי 'לא ייתכן להגיע להסדר כולל עם מצרים לבדה ולא יהיה שלום נפרד' . את הפרדת הכוחות בחזית המצרית הוא תיאר כ'מהלך צבאי טהור' . לדבריו, 'הגולן, ירושלים, וחברון חשובות לא פחות מסיני . למצרים התחייבות לאומית שהיא לא תוותר עליה' . הוא גם טען כי 'מצרים לא תסכים להתמקח על זכויות העם הפלסטיני ועל דבר כלשהו שיש בו משום מכשול בפני זכותו להגדרה עצמית וליישום תקוותיו הלאומיות' . עם זאת, הוא לא ראה בסולידריות הערבית 'מטרה קדושה' אליה יוכפפו צעדיו הטקטיים על חשבון המומנטום המדיני : 'אחדות המטרה בין המדיניות המצרית והסורית אין פירושה הטלת חרם על הגמישות וכושר התנועה של המדיניות המצרית והסורית, שכן ביצירת ההחלטה המצרית וההחלטה הסורית משולבות נסיבות לאומיות, כלל-לאומיות ועולמיות בעלו...
אל הספר