11 מצרים: האסטרטגיה של סאדאת בסכסוך – מקורות התפנית האסטרטגית ביוזמת סאדאת מפברואר 1971

312 משה שמש סוריה . סאדאת ניהל מדיניות של 'פתיחות כלפי כל הכוחות בעולם הערבי, ללא תסביכים או רגישויות וללא התחשבות בתפיסות החברתיות' של המשטרים הערביים . על רקע הפירוד בזירה הערבית, הוא דחה את הרעיון לכנס ועידת פסגה ערבית והעדיף לגבש שיתוף פעולה ערבי בתחום הסכסוך על ידי מגעים בילטרליים . סיום 'שנת ההכרעה' ( 1971 ) ללא הכרעה פגע במעמדו ויצר משבר אמינות במנהיגותו הן במצרים והן בעולם הערבי . מאמציו לגיוס העולם הערבי נשאו פרי רק ב- ,1973 כאשר מדינות ערב השתכנעו כי אכן פניו למלחמה . סאדאת העריך, ובצדק, כי כאשר תפרוץ המלחמה 'יסתיים הפירוד בעולם 1 הערבי' ומדינות ערב 'יתנו את המקסימום' . 'המערכה' ( בערבית : אל-מערכּה ) . מנהיגות אמיתית אינה מושגת בכפיה או באמצעות משאלי עם, אלא על ידי מעשים . הדבר היה ברור לסאדאת ולאסד . מכאן, שהישגיהם בתחום הסכסוך הערבי - ישראלי היו לאמצעי ולמבחן להשגת לגיטימיות להנהגת סוריה על ידי אסד ולהנהגת מצרים והעולם הערבי כולו על ידי סאדאת . כבר בנובמבר 1971 קבע חסנין היכל כי המלחמה היא בלתי נמנעת וכי 'השלב שלאחר קבלת החלטת ההכרעה' אמור 'להפוך את סאדאת למנהיג היסטורי לע...  אל הספר
רסלינג