216 משה שמש כתוצאה מכך, קוימה המחויבות הערבית לבעיה הפלסטינית כל עוד היא לא סתרה את עקרונות הביטחון הלאומי של אותן מדינות, ובראשן מצרים, או את האסטרטגיה שלהן בסכסוך . מכאן גם נבעה הקביעה או האִמרה 'חופש הפעולה הפדאינית במגבלות הריבונות של המדינה' . נשיא מצרים, נאצר, גרס כי האסטרטגיה המצרית בסכסוך חפפה את האינטרסים הפלסטיניים וכי היא הייתה לא רק פועל יוצא של מחויבות כלפי הפלסטינים, אלא גם תאמה את האינטרסים שלהם . זאת למרות שמאז 1965 פעלה מצרים כדי למנוע את פעולות פת"ח נגד ישראל, בכלל זה על ידי הוראה לרמטכ"לים של סוריה, ירדן ולבנון ( באמצעות מפע"ם ) לפעול להצרת צעדיו של הארגון בטענה שפעולותיו נוגדות את האסטרטגיה הערבית-מצרית שאושרה בוועידת הפסגה הערבית . גם משטר הבעת' בסוריה טען שהוא מייצג את האינטרסים הפלסטיניים טוב יותר מאשר הפלסטינים עצמם . במצב זה, היה העימות בין התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה, שיוצגה אחרי מלחמת ששת הימים על ידי אש"ף, ובין נאצר, ומאוחר יותר חאפז אל- אסד, בלתי נמנע . העימות הגיע לשיאו כאשר האסטרטגיה המצרית נגדה את עמדת אש"ף, כפי שקרה אחרי שנאצר קיבל את יוזמת רוג'רס בי...
אל הספר