2 האסטרטגיה של נאצר ל'חיסול תוצאות התוקפנות' – חתירה לפתרון צבאי בצל קיפאון מדיני, יולי 1967 – ספטמבר 1970: מלחמת ההתשה ותוצאותיה

44 משה שמש אי-כניעה לישראל ושמירת הכבוד הערבי נאצר התנגד נחרצות לכל צעד מדיני שפירושו ויתור, בייחוד כשהוא נעשה תחת רושם התבוסה . מבחינתו, כל ויתור כזה פירושו ניצחון ישראלי נוסף ותבוסה 1 המושג 'אי-כניעה' היה שגור בפיו הן בדיונים הפנימיים של ערבית נוספת . הממשל המצרי והן בהצהרותיו הפומביות . לדבריו, ויתורים לישראל פירושם 2 הוא הדגיש כי 'כל עוד ישראל לא חתמה על הסכם 'סוף המשטר הזה וחיסולו' . שלום עם מצרים, היא לא ניצחה במלחמה . אסטרטגית, מאז ימי בן-גוריון ישראל [ רוצה ] לכפות עלינו פתרון, וכל עוד לא נחתום איתה על הסכם הרי 3 בישיבת ממשלת מצרים ב- 7 באפריל 8691שהיא לא מגשימה את מטרותיה' . קבע נאצר : 'אנו דוחים לעולם כל ישיבה עם ישראל וחתימה איתה על הסכם . 4 הוא חזר והדגיש 'כי האסטרטגיה זה לא יקום ולא יהיה לעולם כל עוד אני חי' . 5 הציונית היא לכפות עלינו פתרון' . נאצר קשר באופן הדוק את אי-הכניעה לשמירת הכבוד המצרי או הערבי . ויתורים מדיניים בעטיה של התבוסה הוצגו על ידו כפגיעה חמורה בכבוד הערבי : 'הפסדנו מערכה צבאית, אבל לא הפסדנו את המלחמה ולא הפסדנו את כבודנו ואת רצוננו להחזיק מעמד . כמו כן...  אל הספר
רסלינג