110 אביטל וולמן לצורך עיוננו נבחין בקרב השאלות הללו בין שתי קבוצות גדולות, בין שני הלכי רוח פילוסופיים . האחת כוללת את אותם הוגים אשר ניתן לאפיין את משנתם כ"קיומית" . נקודת המוצא לעיונם מצויה בהתנסות האנושית ככזו . הקבוצה האחרת — אלה אשר גם שעה שהם דנים בהתנסות שכזו, דהיינו ביחסים שבין האני והמוחלט באהבה, נכלל דיונם זה במסגרת השאלה על העולם או על היש . האהבה מופיעה להם כאופן היות מיוחד למציאות הרוחנית, והיא מוסברת במונחים שנטבעו לצורך ההבחנות האונטולוגיות . בקבוצה הראשונה נכללים הוגים כסוקרטס, פסקל, קירקגור, יאספרס, גבריאל מרסל או קאמי . העיון באהבה עולה, כאמור, מן ההתנסות האישית, מתהייה על אודותיה ועד לחרדה ולמועקה הנקשרים בה . מבין דוגמאות אפשריות רבות, בחרתי לצורך אפיונה של גישה זו בשורות אחדות, פרי עטו של ז'ורז' בטאיי בביקורתו על הספר Tristes Tropiques לקלוד לוי – שטראוס : האהבה שבנו היא המזינה את חוסר המנוחה חשוך המרפא הזה — שאולי איננו רוצים לרפא — שאותו אנו מכנים ה"דתי" . לדעתי, הולדתו של הרגש המבסס את הדת, המכונן את האדם ומבדילו מבעל החיים, אין להפרידה מהאהבה שממנה היא נובעת, מ...
אל הספר