82 אביטל וולמן בסדר ההתכוונות, אפילו איננה תואמת לתכליתו האובייקטיבית של האדם . זו הסיבה שתומס מבדיל בין הנטייה לתכלית האחרונה ובין התשוקה הטבעית אל האושר, ורואה 146 באופן כללי זה, מדובר באושר באושר עיקרון תכליתי לכל הפעולות האנושיות . במובן הכללי ) in communi, secundum communem rationem ( . תומס מבדיל את המובן הכללי הזה ממובן מיוחד של האושר : "אפשר לבחון את האושר באופן כפול : באופן אחד, על פי המובן הכללי של האושר, וכך ] באופן זה [ מחויב שכל אדם רוצה את האושר ] . . . [ באופן אחר ] . . . [ , על פי המובן המיוחד, כשמדובר במי שהאושר עומד ביסודו ] … [ 147 ] ובאופן זה [ לא כולם רוצים אותו" . בתשוקה אל האושר קשורים הדוקות שני הצדדים הללו : המושא המסוים והמצב הסובייקטיבי של האדם מזה, והתכוונותו לטוב האובייקטיבי אשר בו מצוי האושר ) מעמד, הנאה, אישיות אהובה ( ולשלמותו הוא מזה . תשוקה זו עומדת, אם כן, במישור "הרצון כתבונה", בשל היות האדם מתייחס אל המושא הגורם לו לאושר בבחינת תכלית . ואכן, ברוב המקרים תומס רואה בתשוקה אל האושר אהבת תאווה : "וזאת בתנאי שהאושר נאהב במיוחד כטוב הנחשק . הידיד, לעומת ז...
אל הספר