52 אביטל וולמן ושכל ) intellectus ( , ועל כן נוטה הוא באופן טבעי אל זה שעמו הוא מסכים על פי שכלו 66 ותבונתו" . ההבחנה, שאותה אנו מציעים בעקבות תומס, אין בכוונתה לשלול עובדה זו . איננו מבחינים בין שני כוחות משתוקקים באדם ואף לא בין שני אופני השתוקקות השונים בתכלית : האחד מתאפיין בעיוורונו, כמו אצל הנבראים הדוממים, והאחר ביסוד חדש — השכל . כוונתנו להאיר שתי רמות המתקיימות בפעילות הרצונית של האדם האחד באשר הוא יצור טבעי תבוני . ברמה הראשונה הרצון מוגדר פעמיים : א . על פי מושאו, "הטוב בכלל" ; מושא זה, כפי שאמרנו, איננו מחייב בחירה אלא במה שהנו "טוב מכל בחינה" . ב . על פי היותו אופן תשוקה המייחד את האדם, אשר ככל יצור טבעי, כדברי אריסטו, איננו מספיק לעצמו . הרמה השנייה מתחייבת מעצם קיומה של הרמה הראשונה : טבעו של האדם איננו מחייבו לפעול בדרך מסוימת ולדבוק באחד הטובים המסוימים שאותם הוא מכיר . האדם החופשי, מבחינה זו, פועל בהתאם להבנתו ולשיקוליו, כלומר על פי "רצונו" . ב 1 . הרצון כתשוקה טבעית "זוהי, אם כן, התכונה המשותפת לכל הדברים הטבעיים, שהם חולקים ביניהם נטייה כלשהי, מעין השתוקקות טבעית או...
אל הספר