325 ניתן לטעון, בראייה היסטורית, שבית הספר לבנות בצפת שיזמה גב' פלורה בלידן, ובו התחיל יצחק אפשטיין את דרכו המקצועית, היווה חממה חינוכית ושימש גורם מרכזי בפיתוח העברית כשפת טבעית ושלטת, לעתיד לבוא, במושבות ובארץ כולה . אפשטיין, שהיה המורה הראשי בבית הספר ונהנה מאוטונומיה ומחופש פעולה מקצועי בסביבה שאפשרה חדשנות, פיתח בצפת את תפיסתו החינוכית, וזו הוטמעה בהובלתו בהמשך כמנהל בבית הספר הכפרי במטולה, ואחר כך בראש פינה ומשם הוטמעה בכלל בתי הספר העבריים במושבות הצפון . אפשטיין גייס את שמחה וילקומיץ למחליפו כמנהל בית הספר במטולה ( ב- 1899 ) ומאוחר יותר בראש פינה ( 1902 ) . וילקומיץ המשיך והעמיק את פועלו של אפשטיין והטביע את חותמו על החינוך בארץ ישראל בכלל ובגליל העליון בפרט . אפשטיין וגם וילקומיץ כיהנו, נוסף על תפקידם כמנהלים, גם כמפקחים על בתי הספר בגליל העליון . ייחודם של השניים היה בקידום החינוך הלאומי העברי בכלל, והכפרי-חקלאי בפרט, במגמות "החינוך החדש" של אותה תקופה . עם זאת, הם הכניסו את המאפיינים החינוכיים-הפעלתניים לבתי-הספר במושבות הגליל העליון . תוך איזון עם המרכיבים ה"ישנים" והפורמאל...
אל הספר