התבססותם ופעילותם של המיסיונים בצפת

צפת בצבת החינוך 78 בשנים 1843 – 1852 פעלו בצפת מטעם האגודה שמונה מיסיונרים, בנאמנות ובמסירות, לבד או בזוגות, ובסופו של דבר כולם נאלצו לעזוב . לא רק העוינות והאיומים מצד תושביה היהודים של העיר הכריעו אותם, אלא גם תנאי המחיה הקשים : המגורים, התנאים הסניטריים, המחלות והמגפות . כל אלה הביאו לכישלון המאמצים להקים מיסיון 269 בצפת . בשנת 1852 עזבו אנשי “האגודה הלונדונית” את העיר, אך לא נטשו אותה . בשנים שלאחר מכן פקדו שוב נציגי האגודה את צפת, כשם שנהגו בערים אחרות בצפון הארץ . בעת ביקוריהם הפיצו חומרי תעמולה, שוחחו עם התושבים, וכמה פעמים אף הגישו טיפול רפואי . תחושתם הייתה שחל שינוי בגישתם של הרבנים כלפי המיסיון . אלו שזכו לטיפול רפואי – בבית החולים ובמרפאות החוץ בירושלים, או בעת הביקור בצפת – הביעו את תודתם והוקרתם . מתוך הבנת חשיבותה של העיר, ובהעריכה כי בעתיד ניתן יהיה להקים בה תחנת מיסיון קבועה, רכשה האגודה קרקע בשטח של כשני 270 אקרים ( כשמונה דונמים ) , סמוך למבנה המיסיון שנרכש עוד ב- 1843 . צפת נחשבה תחנה מסוכנת למיסיונרים, ובמועצת האגודה היו בעבר ספקות בדבר האפשרות להשתקע בה . המיסיונר...  אל הספר