תמורות וניצני שינוי

37 הדלות ועוני עמדה על הפרק בקרב הציבור היהודי זמן רב לפני העליות הציוניות . המשבר הכלכלי שהביא לדלדול כמעט מוחלט של החלוקה, דלדול המסחר, הירידה בסחר החיטים שחלקם התפרנסו ממנו, הפסקת הבנייה בגלל התמעטות ההגירה לעיר ובעקבותיה ירידת הביקוש לבתים – כל אלה הביאו את בני צפת הצעירים לאמץ גישה 121 יצרנית ( “פרודוקטיביזציה” ) ולביסוס הפרנסה על עבודת כפיים, מלאכה וחקלאות . העבודה בחקלאות הייתה פתרון חלופי להגירתם מצפת לאלכסנדריה, ללונדון או 122 לאמריקה . השוואה בין מפקד מונטיפיורי משנת 1839 לבין המפקד מ- 1875 משקפת עלייה בשיעור ראשי בתי האב העובדים : מ- 30 אחוזים מהגברים שדיווחו ב- 1839 כי הם בעלי 123 משלח יד או עיסוק מפרנס, ל- 90 אחוזים שדיווחו כך בשנת 1875 . העובדות מלמדות כי ראשוני המתיישבים היהודים בגליל היו בני היישוב הישן של צפת, חלקם מהקהילה האשכנזית האורתודוקסית, וכי הם פעלו בהסכמתם ובעידודם של הרבנים האורתודוקסים . קבוצות מבני היישוב הישן בצפת שברו את דפוסי תורתם, יצאו לחיי עבודה והתירו לעצמם להרחיב את מעגל הפרנסה המסורתי של יהודי ארץ ישראל . בני היישוב הישן התיישבו בגיא אוני, במירון, ...  אל הספר