מוסדות ציבור

35 עד שנת השבעים של המאה ה- 19 לא היה בצפת רופא “מובהק”, מקצועי ובעל הכשרה מתאימה . המצב השתפר במעט משהגיע ד”ר ישעיהו בלידן לעיר בשנת 1885 כרופא קבוע, וכן עם פתיחתו של בית חולים ע”ש אטלינגר בשנת 1898 ועד לסגירתו בשנת 1902 . מסוף המאה ה- 19 ועד מלחמת העולם הראשונה קיבלה אפוא הקהילה היהודית שירותי רפואה של המיסיונים . הגדילה לעשות “האגודה הלונדונית”, שהקימה ב- 1900 מרכז רפואי בחלק המזרחי של העיר, ובו בית חולים שנחנך בשנת 1904 . לצד הפעילות הרפואית של המיסיונים נעשה מאמץ, בעיקר על ידי משכילי הקהילה, לגייס רופאים יהודים שיטפלו בחולים יהודים, כדי למנוע את פנייתם אל שירותי הרפואה של המיסיון . מאמצים אלו לא צלחו במיוחד . פתיחת בית החולים של המיסיון שכנעה את אדלאדה רוטשילד לממן פתיחה של בית חולים לקהילה היהודית . בשנת 1910 הסתיימה בנייתו של בית החולים, אך הוא לא נפתח עקב סירובה של הקהילה לממן חלק מתחזוקתו . המוסד נפתח כבית חולים רק בשנת 113 לעומת המחסור 1918 , עם הגעת משלחת רפואית של ההסתדרות המדיצינית “הדסה” . במוסדות רווחה ורפואה וההזנחה שלהם, התברכה צפת בשפע בתי כנסת . רוזאנס מדווח 114 ד”ר ...  אל הספר