הציונות הירוקה של אהרן דוד גורדון

אסף שמיס 256 אולם דומה כי העיסוק במובנים המופשטים של המונח הסיט במידה רבה את תשומת הלב הפרשנית מהמובן הביופיזי של הטבע, ככזה הנוגע למגוון צורות הקיום ( החי, הצומח והדומם ) המצויות בסביבתו הממשית של האדם . במאמר זה אני מבקש להעביר את כובד המשקל הפרשני של הטבע, כמו שזה מובא בכתביו של גורדון, מהמובן הערטילאי לזה הסביבתי . בניתוח שלי אראה כי מלבד ראייתו של גורדון בטבע ‘בריאה׳, ‘הוויה׳ ו׳שכל נעלם׳, הוא התייחס למונח במובן הפרוזאי שלו, כלומר הוא ראה בו סמן לשוני לסביבה האורגנית ( להבדיל מזו שהיא מעשה ידי אדם ) על כל מרכיביה . הדבר סולל את הדרך לבחינה מחודשת של ההגות הגורידאנית בתור הגות ציונית ירוקה שמבקשת להפקיע את האומה היהודית מדפי ההיסטוריה ולכונן אותה מחדש על בסיס מערך הזיקות שהיא מקיימת עם מרחבי הטבע הארץ-ישראלי . אינני הראשון לעסוק בחשיבות הסביבה בהגות של גורדון . יוסי טרנר לדוגמה עוסק בהרחבה בעמדה הגורדיאנית העקרונית, שלפיה האנושות היא חלק ממערך החיים הכולל 2 במבוא להוצאה המחודשת של חיבורו המרכזי של גורדון האדם והטבע , על כדור הארץ . שיצא לאור אך לאחרונה, יובל גובני ורון מרגולין מעירי...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב