חן-ציון ניות 72 ארגוני המחתרות העצורים, אלו לא הגיעו כלל לבתי המשפט, האזרחיים או הצבאיים, והמעצר המנהלי שימש חלופה . במקרים רבים לא ידעו הנאשמים מהי האשמה התלויה נגדם, ולבטח לא ניתנה להם אפשרות להיעזר בעורך דין ולשטוח את טענותיהם לפני שופט . אמנם מעצר מנהלי הוגדר לפרק זמן קצוב, אך בסיום תקופת המעצר היה אפשר להאריכו, ללא הגבלה של מספר פעמים . על פי תקנות אלו נעצרו אלפים, לעתים למשך שנים, ללא כל יכולת לערער . מעצר מנהלי שימש בדרך כלל 'תחליף' לשיפוט, דהיינו כשלא היה אפשר לבנות לנאשם תיק מפני שלא נתפס בעקבות ביצוע עברה כלשהי, אך הבולשת ידעה שהוא חבר מחתרת או בעל קשרים כלשהם עִמה . לעתים נעצר הנאשם בעת ביצוע עברה או בעקבות ביצועה, אך לא היה אפשר לבסס את כתב האישום בבית המשפט בשל מחסור בעדים או בראיות . או אז לא הוגש כלל כתב אישום, הנאשם נשלח לרַצות את עונשו באחד מבתי המעצר שהיו בארץ, ואם נחשב מסוכן, נשלח למחנה מעצר באפריקה . לדברי חרובי, עונשם של מדביקי הכרוזים היה פעמים רבות לא מידתי . 'העונשים היו ללא יחס הגיוני לחומרת המעשה, וכך נערים, שנתפסו בעת הדבקת כרוזים, הוגלו יחד עם פעילים כבנימין...
אל הספר