תרפיית הקולות היריבים׀ 371 בסבלו . כל צד רואה באחר טיפש, נוכל, שתלטן ומתבסס בעמדה הקורבנית . כמי שסייר רבות בעולם וגם בפינותיו הנידחות, מרבית בני האדם שפגשתי הגדירו עצמם כבעלי זהות אחת בתחומי חיים רבים . זהות מינית, דתית, לאומית, פוליטית, משפחתית, גיאוגרפית, סגנון חיים ועוד . האנשים שפגשתי הגדירו את זהותם ובכך הגדירו גם את האחר, בעל הזהות השונה משלהם . מנקודת מבט זו הייתי שומע גם את ניצני הביקורת, אי-ההסכמה, הכעס, הזעם, השנאה ועד למשאלה להילחם ולהרוג את האחר . ייתכן שבימים בהם היתה מונחת על הקרקע פרוסת לחם אחת, היה זוכה בה מי שגייס לא רק את כוחותיו הגופניים אלא גם את כל נפשו, אמונתו וזהותו, ומתלכד עם קרוביו הדומים לו בזהותם . גם היום בשעת משבר כלכלי, בשעת חולי ומגֵפה, מצליחים לעמוד ברגעי השפל אלו שגייסו ואיחדו למאבק את מרבית כוחותיהם וקולותיהם . אך מה בתקופה בה אין צורך להילחם על פרוסת הלחם ? האם אנו חייבים להיות כועסים, לוחמניים ומלחמתיים מול מי שמחזיק בזהות אחרת ? האם העונג של המאבק, של הפגיעה באחר ושל הבסתו התבססו כה עמוק בנפשנו ? יש שיטענו שבחברה שלנו רבים הם אוהדי השלום וקבלת הזול...
אל הספר