אפילו ששמענו דברים נפלאים על בית הספר, פגשנו את הצוות, את ההורים והתרשמנו בעצמנו, לא האמנתי עד שחוויתי את העניין בעצמי דרך התנהגותו הרגועה וההתקדמות שלו . לאחר כמה שבועות, בערב חג סוכות, צלצל אלי אפרים, המורה של דן . לבי דפק ברגע שראיתי את שמו על הצג . "שירלי, טוב שתפסתי אותך . רציתי לדבר איתך בזמן שדן בדרך הביתה, כדי שלא ישמע את השיחה . " לשמע מילים אלו לבי הלם עוד יותר מחשש אמיתי שמשהו לא בסדר . "בעוד כמה שבועות, אחרי החג, אנחנו נוסעים לארבעה ימים של גדנ"ע . עכשיו תראי, דן תלמיד חדש, אז בהתחלה לא ידעתי איך יהיה, אבל עכשיו, אחרי כמה שבועות, אני בטוח לחלוטין שהוא צריך להצטרף אלינו . רציתי להספיק לדבר איתך לפני החג כדי שיהיה לך זמן לחשוב על זה . " לאחר התלבטות החלטנו לאפשר לדן את המסע . כבר ביום הראשון קיבלנו תמונות של דן במדים ולא ידענו את נפשנו מהתרגשות . כשהוא חזר הביתה ובנונשלנטיות הניח את התיק ונתן לי את תעודת הסיום של הגדנ"ע, הבנתי באופן עמוק שאנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש כאן בארץ, עבור דן ועבור כולנו . שפת אם 231
אל הספר