שלושה מבוגרים ושגלי זרמה איתנו, הפכה את הציפייה לסבירה . הבאנו לדן חטיפים מדי פעם, אמרנו לו כמה זמן נותר להמתין, וכשהגיע הרגע לעלות למטוס שמחנו . הוא עבר את הטיסה בשלום . אכל קצת, שיחק קצת, ישן קצת . במשך רוב הדרך היה רגוע ; גם בזמן שבו חיכינו שעות עם המזוודות עד שהרכב השכור שלנו היה מוכן . כשהגענו לבית הורי, דן סירב להיכנס, עמד בדלת ובכה . אחרי כשעה של שכנועים, שבה בכל פעם אחד מאיתנו עמד איתו בדלת, הוא הסכים להיכנס . זה היה מאתגר, אבל בהשוואה למצבים שהיינו בהם רק לא מזמן, הרגשנו שהיה מדהים . היינו בים, היינו בברכה, נפגשנו עם בני משפחה, וצלחנו את הימים עם קשיים פה ושם אבל רוב הזמן בהנאה רבה . הרגשנו חופשיים כיוון שדן היה רגוע . יכולנו לקבוע עם אנשים להצטרף אלינו לארוחת ערב בחוף, שם דן נהנה מאוד, או לקפוץ לבקר אותנו אצל ההורים, ואפילו לצאת בעצמנו בעוד דן וגלי נמצאים עם מלאני . גלי נהנתה מאוד מהמפגש עם המשפחה ומכל הבילויים שהרעפנו עליה ועל דן . גם היא הרגישה את החופש, כאשר הרשינו לה להסתובב בברכה עם בת הדודה שלה טל, בלי פיקוח שלנו, המבוגרים . ניצלתי את העובדה שדן מבסוט להישאר בבית עם מלא...
אל הספר