צלצלתי לרופא וסיפרתי לו . "אולי עדיף לשנות את התזונה ? " שאלתי אותו . "הכי טוב אם תצליחי לעשות את הדיאטה המיוחדת של הפחמימות המוגדרות," הוא אמר, "אבל היא מאוד מאוד מאתגרת לביצוע . אני אבין לגמרי אם לא תצליחי . " זו היתה דיאטה שבה אוכלים מספר מזונות מוגדר ומועט למשך שבועות ארוכים, ואז מתחילים להוסיף מזונות בהדרגה לאט לאט, כדי לראות כיצד הגוף מתמודד עם כל סוג מזון . הרופא ואני קבענו לדבר בטלפון כמה שבועות לאחר מכן . לקחתי נשימה עמוקה וקיבלתי החלטה ללכת על זה . הוצאתי שקיות זבל ענקיות . ידעתי שאם יהיה מזון בבית, דן ימצא אותו ואז כל העניין לא שווה . החלטתי שכולנו נאכל את "הדברים האסורים" מחוץ לבית, ורק את הדברים המותרים לדן בתוך הבית . דן עצמו השתולל כאשר ראה את הארונות הריקים והמקרר שהיו בו רק מעט מאוד דברים . קשה לתאר מטבח ריק לחלוטין שיש בו רק עוף, גזרים, בצלים, ביצים ( קיבלתי אישור מיוחד להן ! ) וקרטיבים ממיץ ענבים . החזקנו מעמד שבועיים רק עם המזונות האלה . הייתי צריכה תמיכה מכל מי שרק יכולתי, בעיקר מאמהות שכבר עשו את זה . הכרתי מישהי שקראו לה "הג'דה של הדיאטה המיוחדת" ; פניתי לדיאטניו...
אל הספר