"לא, הוא על הספקטרום האוטיסטי . " "כן," האישה שעכשיו הבנתי שהיתה האמא הנידה בראשה . ואז הנערה השנייה, שבמהרה התוודעתי אליה כ"האחות הגדולה", התערבה . "היא היתה על הספקטרום עד לפני ארבע שנים . עכשיו היא כבר בסדר . " האמא בחנה את דן . "יש לו קשר עין . נראה שהוא במצב ממש טוב . זאת לא היתה ככה בכלל . היא היתה נוראה . היא לא היתה מסתכלת עלינו ולא דיברה . היו לה התנהגויות איומות . היא היתה נושכת אותי, מרביצה לי וצורחת כל היום . " הסתכלתי על האמא ואז על הילדה, שעדיין חייכה אלי . "ומה קרה ? " "עשינו כל טיפול שרק יכולנו מהרגע שהיתה בת שלוש . ואז, בגיל עשר, סוף ‑ סוף זה קרה . היא התחילה לדבר . היה לנו מזל . אלוהים עזר לנו . " הנערה עצמה הסתכלה עמוק לתוך עיני בשתיקה, עדיין מחייכת . היא נראתה לגמרי כמו נערה רגילה . לא יכולתי לראות שום דבר . שום שאריות של אוטיזם . היא ישבה שם, רגועה, טובלת את רגליה בחול ובמים הצלולים . הים היה כחול מאחוריה והשמים בהירים . כמה ענני נוצה ריחפו מעלינו . רוח קלילה שיחקה בשערה . הסתכלתי עליה במשך זמן מה, ולא הייתי מסוגלת לדבר . ואז חזרתי לעצמי והבנתי . אני יושבת בפני אדם...
אל הספר