שנקבעה בתאריך שבו חל יום ההולדת שלי . קיוויתי לקבל מהם "מתנה" גדולה בדמות שכר לימוד עבור "בית ספר טוב" . יום הפגישה הגיע . כל המומחים מטעם משרד החינוך, המנהלת של החינוך המיוחד, עורכת הדין שלנו וד"ר ברגר התקבצו יחד . כשהגענו, החדר היה כבר מלא באנשים . היה הרבה מתח באוויר . שנאתי את זה . עורכת הדין שלנו צפתה שהם יציגו תוכנית לא מרשימה, כזו שיהיה לנו קל לסרב לה, ואז נוכל לדרוש מהם שישלמו על הלימודים של דן ב"בית ספר טוב" . אבל משרד החינוך הפתיע אותנו ואת עורכת הדין שלנו, והציעו לנו תוכנית שעל הנייר נראתה טובה . ובכל זאת היו עדיין דברים שהם לא יכלו לספק, כמו התמודדות עם בעיית האפרקסיה, תופעה שבה מערכת השרירים לא מגיבה לפקודות מהמוח ולכן נדרשת שיטה מיוחדת לטפל בזה שהם לא היו בקיאים בה, וב"בית ספר טוב" היו מומחים לעניין . כמו כן הם לא יכלו לספק סביבה שקטה ללימודים, שדן היה זקוק לה . הכיתה לחינוך מיוחד היתה קטנה ועמוסה, ומערכת החושים הרגישה של דן לא תעמוד בזה, כך ידעתי . ולכן סירבנו . הרגשתי חוסר נוחות, כי ראיתי כמה קשה הם עבדו כדי לנסות ליצור משהו שיתאים לדן . עורכת הדין שלנו ואני יצאנו לשוחח...
אל הספר