גלי היתה מכוסה בכל הנוזלים מהבטן ועדיין היתה מחוברת אלי, אבל גם במצב הזה יכולתי לחוש בחיות שקרנה ממנה . הרגשתי מחוברת למשהו הרבה יותר גדול מאשר רק החדר הזה . עיני דמעו ולבי כמה לתינוקת היפהפייה הזאת, לבתי . ואז הגיע זמן חיתוך חבל הטבור . לקחתי נשימה עמוקה, עצמתי את עיני והתפללתי : ״אני משחררת אותך, תינוקת יפה . את אדם בזכות עצמך . אני אוהבת אותך ואהיה שם בשבילך תמיד . אני אמא שלך, אבל את אדם בזכות עצמך ואני מכבדת את זה . ״ דמעות זרמו במורד לחיי . הרגשתי כי העולם עצר מלכת, והשמש, הירח וכל הכוכבים השתתפו בטקס שלי . חשבתי על דן ודמיינתי את פניו היפות עם העיניים הכחולות המחייכות אלי . ״אני משחררת אותך, בן שלי . אתה הילד שלי, ואני אמא שלך, ואני מקבלת שאתה אדם בזכות עצמך . אני אוהבת אותך ואני תמיד אהיה שם בשבילך . ״ וזהו . זה היה הטקס הסודי שלי, תוך ניסיון לשחרר גם את דן באופן חיובי . התפללתי שזה יעזור . עם חיתוך חבל הטבור שמעתי צווחה חדה . התינוקת שלי צורחת . איזה קול חזק . לפתע נזכרתי שדן לא צרח ככה . דן הפיק קול, אבל זה היה קול חלש יותר . אפילו אז, בבית החולים בניו יורק, כבר דאגתי . היתה ...
אל הספר