יום הפגישה היה גשום ואפור . אלכס ואני בקושי הצלחנו לזוז באותו בוקר . עשינו את הכול לאט מאוד, כאילו משהו בתוכנו כבר ידע מה הולך לקרות . דן התנהג כרגיל, מתרוצץ מסביב לדירה, רץ לשולחן לחטוף נגיסה ואז ממשיך לרוץ . כשאלכס ואני התלבשנו הוא טיפס על השיש במטבח ושיחק בדרך שבה שיחק כל אותה תקופה, הרים אנשי צעצוע קטנים למעלה לכיוון האור ואז הוריד אותם למטה . במשרדה הזיזה גברת שטרן ניירות מצד לצד על השולחן, ודיברה על מזג האוויר דקות ארוכות . זה סימן לנו יותר מכול שאנחנו עומדים לקבל חדשות רעות . אבל אפילו אז לא העלינו בדעתנו מה היא תגיד . לא היינו מוכנים להפתעה שנחתה עלינו . "כולנו כאן בגן דיברנו על זה, וכולנו מאמינים שדן צריך להפסיק לבוא לגן . ״ אלכס ואני הסתכלנו זה על זה בהלם . ״את מתכוונת שאנחנו צריכים למצוא מקום אחר לשנת הלימודים הבאה ? ״ ניסה אלכס לרכך את מכת הגרזן . ״לא, אני מתכוונת עכשיו,״ היא אמרה בלי למצמץ . "אנחנו חושבים שאתם צריכים להפסיק להביא אותו באופן מיידי . הוא צריך משהו שונה לחלוטין ממה שאנחנו יכולים לתת לו כאן . ״ שנינו לא דיברנו והיא המשיכה : ״את זוכרת כשהיה לדן את הטנטרום לפני ...
אל הספר