שמי הוא סלמה ׀ 137 אף פעם, והמשכתי לסבול מהן שנים, גם אחרי המלחמה . הרופאים אמרו שהמעיים שלי קיבלו גוון אדום עז, כאילו סבלו מדלקת במשך זמן רב . עד היום, כעבור יותר משבעים שנה, יש לי רגישות במעיים כשאני סובלת מצינון או נתקפת חולשה . כל אחת מאיתנו קיבלה ספל, צלחת וכף עשויים פח שהיינו צריכות לשמור על גופנו כל הזמן, כדי שלא יגנבו אותם . אחת הנשים שעבדו בסימנס, טינה ואן איפרן, תפעלה מכונה שציפתה חוטים בניקֶל והציעה להשתמש בה לשדרוג כפיות הפח שלנו . הן נראו נהדר אחרי הציפוי בניקל, כמו כסף אמיתי . זה נראה אולי חסר חשיבות, אבל לא היה לנו שום דבר שהיה בו אפילו קמצוץ של יופי — כך שקיבלנו בברכה כל דבר שיכול לייפות ולו במעט את סביבתנו . כשהיה ברשותנו משהו נאה לעין, זה חולל שינוי עצום . טינה כמובן הסתכנה מאוד, וגם אנחנו — אילו תפסו מישהי מאיתנו, היינו נענשות בכליאה בבונקר, או גרוע מזה . היינו צריכות להגן בחיינו על הכף, הספל והצלחת שלנו . בלעדיהם לא היינו יכולות לשתות לא את המרק המגעיל ולא את הקפה הדוחה . במחנה סימנס לא היו הרבה גנבות, אולי כי היה קטן בהרבה, אבל זה בכל זאת קרה אם לא נזהרת . כשסבלתי...
אל הספר