שמי הוא סלמה ׀ 115 להישרדות . לא היה אפשר להסתדר בלי אנשים שידאגו לך ויעזרו לך להיחלץ אם תיקלעי לצרות . מיד עם הגיענו הכריחו אותנו להתרחץ . הבגדים, התיקים ושאר החפצים שלנו נלקחו מאיתנו, הוכנסו לשק ונשלחו לצריף אחסון גדול . עד לאותו הרגע הצלחתי לשמור ברשותי את העט הנובע של אבי, אבל עתה נכנס גם הוא לשק, ואיתו הקרדיגן הכחול שסרגה לי אמא לנסיעה הכיתתית לאנגליה, שנים ספורות לפני כן . לאחר מכן עברנו בדיקת רופא . חילקו לנו סרבלים כחולים, עם כפתורים מאחור שאפשר היה לפתוח כשהלכנו לשירותים, וגם מטפחת ראש כחולה עם עיגולים לבנים וזוג קבקבים . היינו אמורות לקשור את מטפחת הראש מתחת לסנטר, כמו נשות האיכרים, אבל בהמשך פיתחנו דרך מסוגננת יותר, וקשרנו אותן מאחור . זה היה אסור, כמובן, אך עשינו את זה בכל זאת . לקחו אותנו לקסרקטין עם שורות ארוכות של מיטות קומתיים, ושם קיבלנו שמיכה והרשו לנו לנוח מעט . המבנה הגדול, שנראה כמו אסם, שימש למגורי מאתיים וחמישים איש . בכל מיטת קומתיים היו שני דרגשי שינה שהספיקו לכולן — לכל אחת מאיתנו היה דרגש משלה . היו שפע של חלונות שיכולנו להביט בעדם החוצה . בחלונות לא היו זגו...
אל הספר