שמי הוא סלמה ׀ 23 באלקמאר היה לנו בית מקסים, האחרון בשורת בתים מחוברים, מוקף כרי עשב ותעלת מים . ברחוב התגוררו ילדים רבים וכולנו נהנינו לשחק בחוץ . יום אחד השתעשעו הילדים הגדולים ממני בקפיצות מעל התעלה, ואף על פי שהייתי רק בת ארבע רציתי גם לנסות ; תמיד הייתי ילדה נועזת . מן הסתם, הייתי קטנה מכדי לעבור את המרחק בהצלחה, ונפלתי למים . הילדים האחרים הקימו מהומה כה רבה, עד שהספּר בפינת הרחוב בא במרוצה ושלה אותי מהמים בעזרת מקל ארוך . באותם ימים תמימים ושלווים, תקרית זניחה שכזאת עוררה הדים רבים . אנשים המשיכו לדבר ולצחוק על האירוע עוד ימים ארוכים . אני זוכרת גם את החדווה שהרגשתי כילדה קטנה כאשר הייתי רצה עם חברַי לשוק הגבינות בתום יום הלימודים, וראיתי את הסוחרים עם גלגלי הגבינה הגדולים והעגולים שלהם . הם היו שולפים דגימה באמצעות סכין ארוך מיוחד ששימש לבדיקת בשלות הגבינה, שוברים אותה לחתיכות קטנות ונותנים לנו לטעום . מדי יום ראשון ביקרנו את סבתא-רבתא בבית שאבי חי בו עד נישואיו . הייתי צעירה מאוד, כך שאני בקושי זוכרת דברים בקשר אליה, אבל אני עדיין יכולה לראות אותה יושבת בקצה שולחן ארוך, עם קנ...
אל הספר