השנייה . חיינו בתקופה של שלום ופריחה כלכלית יוצאת מן הכלל . בתים חדשים נבנו, הפרוורים התרחבו, ושיעור הילודה המריא לשחקים . משמעות הדבר היתה שנבנו עוד חדרי שינה, עוד חדרי אמבטיה, והביקוש לווילונות הלך וגדל . אם כך, למה אנחנו נשארנו עם חנות אחת קטנה בפילדלפיה ? אני האמנתי שכאשר האמריקניות חשבו על וילונות, השם הראשון שהיה אמור לעלות על דעתן היה שוורצמן וילונות וכלי מיטה . יכולתי לדמיין את רשת החנויות שלנו נפרשת מחוף לחוף, בסגנון רשת בֶּד בּאת אנד בִּיוֹנד של ימינו . למען חזון כזה הייתי מוכן לקפל ממחטות בד . אך אבי לא הסכים עמי . "אוקיי," אמרתי . "אז בוא נתרחב רק על פני פנסילבניה . " "לא," הוא אמר . "לא נראה לי שאני רוצה לעשות את זה . " "אז מה לגבי פילדלפיה עצמה ? זה לא יהיה קשה במיוחד . " "אני לא ממש מעוניין . " "איך זה יכול להיות שאתה לא מעוניין ? " שאלתי . "יש לנו כל כך הרבה לקוחות שמבקרים בחנות . אנחנו יכולים להיות רשת, כמו סירז . " שהיתה מצליחה מאוד באותה תקופה, עם סניפים בכל מקום . "למה אתה לא רוצה לעשות את זה ? " "העובדים יגנבו כסף מהקופה . " "אבא, העובדים לא יגנבו כסף מהקופה . לסיר...
אל הספר