"מה את חושבת שאנשים מנסים לומר לי," שאלתי את אשתי מרג'י, "בכך שהם טוענים שגם הם פורחים מאוחר ? " "אנשים רוצים שיכירו בהם," היא ענתה . "רוב בני האדם לא מרגישים שהחברה מכירה במי שהם בפועל, ובמי שהם מסוגלים להיות . הם מרגישים שהפוטנציאל שלהם טרם נחשף, שהעולם טרם גילה אותם . " המחקר שערכתי לצורך כתיבת "פורחים מאוחר" שכנע אותי לחלוטין שאמריקה, וחלקים נרחבים אחרים של העולם, מתמודדים עם משבר של פוטנציאל אנושי שטרם התגלה, וטרם מומש . אני תוהה אם הפופוליזם הזועם שאנו חווים כיום בעולם, בשני הצדדים של המפה הפוליטית, הוא בעצם מסווה לקריאת הכאב של בני אדם רבים המרגישים שהפוטנציאל שלהם טרם התגלה, וטרם מומש . קבוצות אוכלוסייה רבות במדינה שלנו מרגישות שהחברה אינה מכירה בהן, אינה מעריכה אותן ואינה מכבדת אותן . הן רוצות שנכיר בכאב שלהן, אך גם בפוטנציאל שלהן . מצב כזה אסור שיתרחש בחברת שפע כמו שלנו, אך כתוצאה מתמימות מלאה בכוונות טובות בנינו מכונה למיון בני אדם שמנתבת אותם, בין שירצו בכך ובין שלא, אל עבר המצליחנות הצעירה . מכונה זו מותירה את רובנו אומללים ומתוסכלים . לכולנו יש אחריות לזיהוי וקידום הפורחי...
אל הספר