א נחנו יכולים לדבר כאן בבוטות זה עם זה . ילדים מכל קצוות הקשת האוטיסטית בולטים לפעמים כחריגים חברתית . שיברון הלב שנגרם כתוצאה מכך - לילדים וגם להוריהם - מעורר בהורים רבים צורך לתקן את ההיבט הזה בילדיהם . אם יכולת חברתית היתה עניין פיזיולוגי, יכולנו לספק לה טיפול תרופתי, טיפול תזונתי, אימוני כושר או פיזיותרפיה, ולגרום לזה לקרות . אם ילדים עם אוטיזם היו לומדים סקרנים, פעילים ומלאי מוטיבציה, יכולנו ליצור מערכי לימודים מוכווני אינטליגנציה חברתית . לעתים קרובות מדי הילדים שלנו אינם כאלה, ומודעות חברתית איננה סט של מיומנויות קונקרטיות שאפשר לפרוט לפרוטות . נימוס בסיסי ( תודה ובבקשה, לקנח את האף בממחטת נייר ולא בשרוול, לחכות לתורנו ) אפשר וצריך ללמד, ללא תלות ברמת התפקוד של ילד נתון, אבל מורכב בהרבה ללמד ילדים להרגיש נינוחים בהמולה ובשלל הניואנסים של חיי היום ‑ יום . חִשבו על כל האתרים שאתם מבקרים בהם פיזית בחיי היום ‑ יום שלכם ועל כל הסביבות החברתיות שאתם עוברים בהן ביום נתון . לכל סביבה כזאת רשת של התנהגויות חברתיות רלוונטית, שבהתאם אליה אנחנו יכולים לשפוט זה את זה ; לכל אתר חוקים חברתיים ...
אל הספר