פרק 6: אינסטינקט ההכללה

א י נ ס ט י נ ק ט ה ה כ ל ל ה 151 כמו שהיו עושים כפריים שוודים לפני מאה שנה, הם הביעו את הכרת התודה שלהם ואת הערכתם בכיבוד אורחיהם בנתח הבשר הגדול ביותר שיכלו למצוא . הכפר כולו נאסף במעגל סביבנו והגישו לנו את הצלחות שלנו . על שני עלים ירוקים גדולים נחו שתי חולדות צלויות בשלמותן לאחר שנפשט מהן העור . חשבתי שאני הולך להקיא . ואז ראיתי שתורקילד כבר התחיל לאכול : שנינו היינו רעבים מאוד אחרי יום עבודה שלא אכלנו בו דבר . הסתכלתי סביב על הכפריים שחייכו אלי בציפייה . הייתי חייב לאכול את זה, ואכלתי . למען האמת זה לא היה גרוע כל כך : הטעם דמה במקצת לזה של עוף . למען הנימוס, ניסיתי להיראות שמח בשעת האכילה . ואז הגיע הזמן לקינוח הסעודה : עוד צלחת מלאה זחלים לבנים גדולים מעץ הדקל . ולא סתם גדולים — כל אחד מהם ארוך ועבה יותר מהאגודל שלי, ומטוגן קלות בשומן שלו עצמו . אבל תהיתי, האם הם טוגנו טיגון קל מדי ? כי הם זזו כמדומה . הכפריים היו גאים להציע לנו מעדן טעים כזה . זכרו, אני בולע חרבות . הייתי צריך להיות מסוגל לדחוף כל דבר לגרון . ובדרך כלל אני לא בררן באוכל : פעם אפילו אכלתי דייסה עשויה מיתושים . א...  אל הספר
מטר הוצאה לאור בע"מ