ע ו ב ד ת י ו ת 110 כהה וחגורת הצלה בצבעי הסוואה . זרועותיו ורגליו פרכסו . התקף אפילפטי, חשבתי . צריך להפשיט אותו . הסרתי בקלות את חגורת ההצלה, אבל הסרבל היה בעייתי יותר . הוא נראה כמו חליפת חלל, עם רוכסנים ענקיים בכל מקום, ולמרות כל המאמצים לא יכולתי למצוא את הרוכסן הראשי שיפשיט אותו . בדיוק כשהבנתי שאלה מדים של טייס קרב, הבחנתי בדם שהתפשט על כל הרצפה . "הוא מדמם," צעקתי . למראה כל הדם הזה ידעתי שהוא עלול למות בתוך שניות, אבל כיוון שהסרבל עדיין היה עליו, לא יכולתי לראות מאיפה בא הדימום . חטפתי פלאייר גדול שנועד לחיתוך גבס כדי לחתוך את האריג וצעקתי אל האחות, " 4 מנות דם, O - שלילי . עכשיו ! " אל המטופל, צעקתי, "איפה זה כואב ? " "Yazhe shisha … na adjezhizha zha…" הוא השיב . לא יכולתי להבין מילה, אבל זה נשמע כמו רוסית . הסתכלתי לאיש בעיניים ואמרתי בקול ברור, "BCETNXO TOBAPNЩ, ЩBеДСКа, бOЛЬНЦа" , שפירושו : "הכול בסדר, חבר, בית חולים שוודי . " לעולם לא אשכח את המבט המבוהל שלו לשמע המילים האלה . הוא נתקף פחד מוות, הסתכל עלי וניסה להגיד לי משהו : "Vavdvfor papratarjenji rysskamemrmje ej…" ה...
אל הספר