ועד להתאבדות . דרך אחת לחשוב על הבעיות הללו היא לקטלג אותן כהפרעות . דרך אחרת היא לחשוב עליהן כחֶסר בהוגנות אישית . כל הכותבים שסקרתי בחלק הקודם הפצירו בנו לחשוב לא רק במושגים של הפרעות אלא גם במושגים של ערכים . הם מסרבים להגדיר את החוויה האנושית אך ורק במושגים של גורל ושל ליקויים . כל הכותבים הללו מזכירים את היכולת שלנו לפעול בהתאם לערכים מסוימים . ערכים אלה הם שעושים אותנו אנושיים . הוגנות זוכה להכרה נרחבת כערך אוניברסלי . אם אנחנו יכולים לנהוג באחרים בהגינות, מדוע שלא ננהג כך גם כלפי עצמנו ? אנחנו בהחלט מסוגלים לקחת אחריות על מעשינו . זהו רגע המגדיר את החוויה האנושית . זה ההבדל בינינו לבין מינים אחרים . אנחנו יכולים להישמע למערכת עקרונות המרוממת את דרגת האנושיות שלנו . אם אנחנו נוהגים כך באחרים, אין שום סיבה שלא נוכל לנהוג כך כלפי עצמנו . הקריאה להשית הוגנות אישית שואלת מדוע אנחנו מענישים את עצמנו במחשבות טורדניות ומענות על חוסר הערך שלנו . פסיכולוגים ופסיכיאטרים רבים מתייחסים להתנהגויות של פגיעה עצמית כאל הפרעות, ואילו אני חושב שיש יתרון במחשבה עליהם כעל כשל בהוגנות עצמית . בדיוק כ...
אל הספר