ניסיתי לומר לאורה שעד סוף היום החמישי היא תהיה היחידה שתצבור זיכרונות, כי אני כבר אמות, אבל היא אמרה לי להפסיק להתבכיין ולהוציא קצת כסף מהכספומט למקרה שנחרוג מתקרת האשראי שלנו . היה לה כמובן תירוץ מושלם לגרור אותי לתוך כל זה . בננו מתן עמד להתחתן בקיץ, והיא התעקשה שאקנה כמה בגדים חדשים כדי להרשים את המחותנים העתידיים שלנו . וזה עוד בלי להזכיר את כל מה שאורה היתה צריכה לקנות לרגל האירוע . לא בכל יום אנחנו מחתנים את הבן שלנו, ובאמת הייתי זקוק לתחתונים חדשים . מה שחשבתי שעומד להיות חוויה איומה התגלה כסדרה של חוויות סף ‑ מוות מחרידות ומצלקות, שאכן נחקקו בזיכרוני . בזה אורה בהחלט צדקה . רק ביום הראשון בילינו קרוב לאחת ‑ עשרה שעות בקניון אוונטורה בקניית מוצרים והחזרתם, במעגל אינסופי של מצוד אחר מציאוֹת, השוואת מחירים, איבוד האישה, שיחות טלפון הדדיות, אי ‑ שמיעת הטלפון בגלל המוזיקה המעצבנת שמשמיעים בחנויות ושנועדה להחליף את שיטות עינוי השבויים המקובלות, התאמת צבעים, מאבק על חדר הלבשה, התלבשות והתפשטות, מדידת חמישים ושלושה פריטים, השארת בלגן שלם בחדר ההלבשה, קניית פריטים, סירוב להנפקת כרטיס אש...
אל הספר