01׀ ישראל דנציגר מעט מקומטת ומתוכה היא שולפת בזה אחר זה — מכשיר אינהלציה בצורת דובי לילדים, מזרקים, משאפים ותרופות, מתארת בפירוט איך הולכים לישון אצלם, איך חיים . "מר דנציגר," היא אומרת . "אני כבר לא יכולה לחיות . הילדים שלי חולים באסתמה, יש לנו בעיות בפוריות ובהריונות, מחלות נשימתיות אחרות . בכל יום, כדי שנוכל לישון בשקט, יש לנו טקס : מניחים מגבות רטובות על החלונות וישנים בהגבהה מסוימת כדי לא להיחנק . לפני שנרדמים, מחלקים תרופות ומקבלים זריקות . "כמו שנטע ונגה שלך ישנות טוב בלילה, גם נטע ונגה שלי צריכות לישון טוב בלילה," היא אמרה והסתכלה בעיני . "עד עכשיו היו ועדות, באו אנשים מכובדים ומעונבים, אמרו שיעשו דברים . אבל כלום לא קרה, ואנחנו חולים ומתים . אנחנו סומכים עליך, דנציגר . " לא הסתרתי את התרגשותי, התחייבתי בפניה שנעשה כל מה שצריך כדי למגר את התופעה הזו, ונפרדנו בחיבוק מרגש מהימים של טרום מגפת הקורונה . יצאנו לדרך שאתאר בין עמודים אלה, ובחג הסוכות כעבור שנה, בעודי מטייל עם המשפחה בצפון, התקשר תושב מצפה אילן . "ישראל," הוא אמר בהתרגשות, "רק רציתי לספר לך שזו השנה הראשונה מאז עלינו ל...
אל הספר