ואנשים שחיים עם סרטן, באוזני חסידי אומות עולם, באוזני הורים וילדים, באוזני נוצרים ומוסלמים ובודהיסטים ויהודים, באוזני תלמידי משפטים ונוער בסיכון, באוזני אנשים המתאבלים על אובדן יקיריהם, באוזני אנשים המתכוננים למות, ולפעמים, בזמן שאני אומרת אותן, אני מתמלאת הכרת תודה, מתמלאת צער . הפעם, כשאמרתי את המילים האלה, כמעט נפלתי מהבמה . הכריעו אותי תחושות, זיכרונות מוחשיים שאגרתי עמוק בפנים : ריח של עשב בוצי, הטעם העז והמתוק של סוכריות אם ‑ אנד ‑ אמ'ס . רגע ארוך נדרש לי כדי להבין מה עורר את הפלשבק, ואז הבנתי : סביב האולם היו דגלים ודרגות, ומכל עבר ראיתי סמל שלא חשבתי עליו במודע כבר שנים רבות מאוד, אבל הוא משמעותי בשבילי בדיוק כמו האותיות שמרכיבות את שמי : הסמל שענד על שרוולו החייל ששחרר אותי ב ‑ 4 במאי 1945 : עיגול אדום ובמרכזו ספרות כחולות ומשוננות של המספר 71 . הוזמנתי לפורט קרסון כדי לשאת דברים באוזני יחידה שבעים ואחת של חיל הרגלים, היחידה שלפני שישים וחמש שנה שחררה אותי . הבאתי את סיפור חירותי אל שורדי המלחמה שבעבר הביאו את החירות עד אלי . בעבר נהגתי לשאול, למה אני ? למה שרדתי ? למדתי מאז ל...
אל הספר